This site uses cookies.
Some of these cookies are essential to the operation of the site,
while others help to improve your experience by providing insights into how the site is being used.
For more information, please see the ProZ.com privacy policy.
hebreo al español: נבחרת אורוגוואי: אין אומה כה קטנה, אין נבחרת כה גדולה - LA CELESTE: NO HAY OTRA NACIÓN TAN PEQUEÑA, NO HAY OTRA SELECCIÓN TAN GRANDE General field: Otros Detailed field: Deportes / Ejercitación / Recreo
Texto de origen - hebreo נבחרת אורוגוואי: אין אומה כה קטנה, אין נבחרת כה גדולה
עוזי דן | קייפטאון
אורוגוואי יכולה לחזור למונטווידאו גאה ועם דגלים מונפים. היא הוכיחה את עצמה והחייתה את ההיסטוריה המפוארת שלה
רוח הלחימה המפורסמת, זאת שמאפיינת את הסלסטה של אורוגוואי, זאת שמופעלת כשהכל נראה גמור, זאת שמשקפת אומץ לב, דבקות במטרה ולחימה עד הרגע האחרון גם אם הסיכוי נראה לא קיים - הופעלה שוב אתמול. כמו בפיגור בגמר גביע העולם 1930 נגד ארגנטינה השנואה; כמו בפיגור מול ברזיל במשחק המכריע של 1950 במרקאנה; כמו ברבע הגמר נגד גאנה עם ההצלה של לואיס סוארס - אורוגוואי האמינה עד הרגע האחרון.
גם ללא לואיס סוארס המורחק, גם ללא הקפטן והעוגן של ההגנה, דייגו לוגאנו - שניים משלושת שחקניה החשובים ביותר. גם בפיגור של שער, אפילו בפיגור של שניים, כשהכל היה גמור, אורוגוואי נתנה את הדם, הלב והזיעה על המגרש. וכמעט עשתה את זה. הפעם זה לא הספיק. גם עם הרכב מלא קשה להתמודד מול אריאן רובן או ווסלי סניידר, בוודאי ללא שחקני המפתח בהגנה; גם עם שיפוט טוב קשה מול הולנד, בוודאי עם תצוגת שיפוט לא מפרגנת שקיפחה את הסלסטה בבירור.
אבל אורוגוואי יכולה לחזור למונטווידאו גאה ועם דגלים מונפים. היא הוכיחה את עצמה, היא החייתה את ההיסטוריה המפוארת שלה, היא הראתה לעולם שנבחרת אורוגוואי בכדורגל זה לא רק עבר אלא גם הווה, היא השיבה כבוד וגאווה לשלושה מיליון ורבע תושביה.
כן, אין אומה כה קטנה שהתקרבה לזכות באחד משלושת המקומות הראשונים בגביע העולם, אורוגוואי זכתה בו פעמיים ועדיין יכולה לענוד מדליות בדרום אפריקה. בהולנד, קטנה כביכול, יש פי חמישה תושבים ויותר. ואגב, לא מדובר רק בכדורגל. אין מדינה בגודל הזה שזכתה במדליית זהב קבוצתית באולימפיאדה, חוץ מאורוגוואי.
כשהיא מקדימה את ברזיל ואת ארגנטינה, כשהיא משחזרת לפחות את גדול הישגיה ב-40 השנים האחרונות, כשאוהדיה אמנם מעטים ונבלעים בים הכתום, אבל כל אחד מהם - כמו השחקנים - נותן את הלב ואת הנשמה, יש לאורוגוואי את כל הסיבות לצעוד זקופה.
זה אולי ייקח עוד הרבה זמן, אבל השיר של אוהדיה "נחזור, נחזור שוב כמו פעם, נחזור להיות אלופים כמו בפעם הראשונה" עוד ימשיך להינשא בלבבות של שלושה מיליון ורבע איש אי שם בלב דרום אמריקה.
Traducción - español LA CELESTE: NO HAY OTRA NACIÓN TAN PEQUEÑA, NO HAY OTRA SELECCIÓN TAN GRANDE
Por Uzi Dan, Ha’aretz, Ciudad del Cabo
La Celeste puede volver a Montevideo con orgullo y las banderas bien altas. Demostró quién era, y revivió su gloriosa historia
La famosa “garra charrúa”, esa que caracteriza a la Celeste uruguaya, la que se manifiesta cuando ya todo está perdido; esa que refleja valentía, apego y lucha hasta las últimas consecuencias contra todo pronóstico, volvió a relucir ayer. Como en 1930, cuando iban perdiendo contra la odiada Argentina; como en 1950, cuando perdían frente a Brasil en aquel partido crítico en el Maracaná; como en el partido contra Ghana por los cuartos de final, salvado por Luis Suárez, Uruguay siguió creyendo hasta el último instante.
Aún sin Suárez, suspendido; aún sin su capitán y bastión defensivo, Diego Lugano, dos de sus tres jugadores centrales. Aún perdiendo por un gol, incluso cuando perdía por dos goles, cuando ya estaba todo liquidado, Uruguay brindó su sangre, su corazón y su sudor en la cancha. Y casi lo consigue. Pero esta vez no alcanzó. Incluso con su plantel completo no es fácil enfrentarse a Arjen Robben y a Wesley Sneijder, desde ya sin sus figuras claves en la defensa. Si de por sí con un buen arbitraje es difícil jugar contra Holanda, desde ya lo es con un juez que bombeó a la Celeste con toda claridad.
Pero la Selección uruguaya puede regresar a Montevideo con orgullo y sus banderas bien altas. Demostró quién era, y revivió su historia de gloria. Le demostró al mundo que la Celeste no es sólo pasado sino presente, y le devolvió a los 3 millones y cuarto de uruguayos su honor y su orgullo.
Efectivamente, no hay otra Nación tan pequeña que se haya siquiera acercado a un lugar entre los tres primeros en una Copa del Mundo. Uruguay ganó ese trofeo dos veces, y aún pretende llevarse una medalla y subir al podio en Sudáfrica 2010. Holanda, de por sí un país pequeño, tiene más de 5 veces más habitantes que Uruguay. Y no se trata sólo de fútbol: no existe otro país de ese tamaño que haya ganado una medalla de oro olímpica en un deporte de equipo, excepto Uruguay.
Habiendo llegado más lejos que Brasil y Argentina; habiendo llegado a su mejor logro mundialístico de los últimos 40 años; cuando sus hinchas en la cancha, si bien se perdían como manchitas entre la gran marea naranja, dejaron en el estadio su corazón y su alma al igual que sus jugadores; por todo eso, a Uruguay le sobran razones para marchar erguida.
Quizá todavía lleve tiempo hasta poder concretarlo, pero la canción de su hinchada: “Volveremos / volveremos / volveremos otra vez / volveremos a ser campeones / como la primera vez”, seguirá vibrando en los corazones de tres millones y cuarto de personas, allí en la puntita de Sudamérica.
hebreo al español: הגיע הזמן למצעד העגבניות - Llegó la hora del desfile de los tomates General field: Ciencias Detailed field: Economía
Texto de origen - hebreo הגיע הזמן למצעד העגבניות
בן-דרור ימיני
יש מדינות שמייצאות סמים. אפגניסטן בחסות הטליבאן, לבנון בחסות החיזבאללה. קילו הרואין מכניס כחמישים אלף דולר ליצואן. ישראל, לעומת זאת, מייצאת גם היא מוצר חקלאי לעילא. זרעי עגבניות, מסוג משובח במיוחד. קילו אחד עולה 350 אלף דולר. הרבה יותר מזהב. אל נא תאמרו "שווה זהב טהור". אפשר לומר - שווה עגבניות.
אין עוד מדינה בעולם שזוכה למחירים כאלה. אין צורך במבריחים. אין צורך בחלוקה למנות קטנות כדי להגדיל רווחים. אין צורך בדילול. יש צורך בראש שממציא לנו פטנטים (אנחנו במקום שלישי בעולם ברישום פטנטים לנפש.( כאשר וירוס קטלני פגע בשדות הגידול של סין (יצרנית העגבניות הגדולה בעולם, 32 מיליון טון בשנה,( הייתה זו ישראל הקטנה, שיצרה זן עמיד לווירוס, שהוביל לשיקום הייצור במדינת הענק.
ישראל היא הרבה מעבר למה שמצטייר לנו מדיווחי התקשורת השוטפים. כך שכדאי להניח רגע לבעיות השוטפות, למשבר עם ממשל אובמה, לשחיתות בשלטון, לקצבאות הילדים ולבנייה בהתנחלויות. הרי אלה הדברים שמעסיקים אותנו כל ימות השנה. היום מותר לנו להתרחק לרגע מהבעיות השוטפות, כדי להתבונן ביצירה המדהימה שקמה כאן, ושמה מדינת ישראל.
יצירה מדהימה? כן, זו לא טעות כתיב. ישראל האמיתית רחוקה שנות אור מהתדמית שלה. זו מדינה תוססת, מפותחת, נהנתנית, חוגגת, ובעיקר יוצרת ומפתחת.
אם חפצה נפשנו לדעת הכיצד ישראל מייצאת זרעי עגבניות שערכם פי 16 מזהב, צריך לזכור שההוצאה הלאומית בישראל למחקר ולפיתוח עומדת על 4.6% מהתמ"ג. מדובר במקום ראשון בעולם.
גם לאחר הצמצומים, ישראל היא עדיין המובילה בעולם. מספר החוקרים יחסית לאוכלוסייה הוא שישה לאלף. מקום שני בעולם. אחוז החוקרים במגזר העסקי הוא - 2.1% מקום ראשון בעולם. מספר המאמרים המדעיים ביחס לגודל האוכלוסייה הוא 800 למיליון - מקום שלישי בעולם.
מועצת המחקר האירופית (ERC) מחלקת את מענקי המחקר היוקרתיים ביותר למדענים. עד כה זכו 66 ישראלים למענקי מחקר. פחות מ-600 מדענים בסך הכל זכו למענקים. יחסית לגודלה, ישראל היא המדינה המובילה בתחום.
כך, למשל, בשנת 2009 זכו 6 ישראלים במענקים, לעומת 16 בבריטניה ו12- בצרפת. כלומר, פר-קפיטה, ישראל היא המובילה. בשנת 2008 זכתה ישראלית, ד"ר יוליה קמפה מביה"ס למדעי המחשב באוניברסיטת תל אביב, מקום הראשון בדירוג כל המדענים שהגישו הצעות. הישג מכובד. בישראל יש מנהלת העוסקת בתחום ,(ISERD) הפועלת בחסות משרד המדע.
לפי נתוני המכון למידע מדעי ,(ISI) הבודק את רמת המאמרים המדעיים בשורה של תחומים, לפי איכותם (המדד לבדיקה הוא מספר הציטוטים,( ישראל מצויה במקום השביעי בעולם (בצמוד, למשל, לגרמניה.( אפשר להניח שבמדד של פרסומים איכותיים פר-קפיטה, ישראל תתפוס את המקום הראשון בעולם.
ישראל היא אחת משמונה המדינות בעולם שיש להן את היכולת לשלוח לוויינים לחלל. בישראל פותח סורק מתקדם שמסוגל לזהות סרטן בשלבים מוקדמים. בישראל פותחו אחדות מהתוכנות המובילות בעולם, כמו העברת קול באינטרנט ,(VOIP) כמו תוכנת ההפעלה XP הפופולרית בעולם, כמו תוכנות הגנה נגד וירוסים, ועוד. הדיסק-און-קיי, מוצר חובה בתחום המחשבים, פותח לראשונה בישראל. ICQ פותח בישראל, כמו גם שיטת העברת המסרים בטלפון סלולרי, ה-SMS.
אם נחזור לחקלאות, הרי שתנובת החלב של הפרה הישראלית היא הגבוהה בעולם, כ12- אלף ליטר חלב בשנה. אחריה צועדות ארה"ב, במקום השני, עם כ9,500- ליטר, ומערב אירופה במקום השלישי, עם כ7,500- ליטר לפרה בשנה.
גם איכות החלב בישראל היא הגבוהה בעולם. זה חשוב, אך לא רק לישראל. רוב ההישגים הגדולים של ישראל מצויים דווקא בתחום שמסייע לכלל האנושות. כך, למשל, שיטת הטפטפות חוסכת כמויות אדירות של מים לעולם שפחות ופחות מים עומדים לרשותו. שיטת התפלת המים של ישראל היא החסכונית ביותר בין השיטות, וישראל היא המובילה בעולם בתחום זה. כך גם בפיתוח זנים של גידולי תירס, חיטה, חומוס ותפוחי אדמה, המפיקים יבולים הרבה יותר גדולים, גם באזורים דלי מים. כך, למשל, הצליחה ישראל להגדיל את תנובת החומוס באזורים צחיחים מ70- ק"ג לדונם ל200- ק"ג. זו תרומה אדירה להתמודדות עם הרעב בעולם.
לפני שנתיים, במאמר קודם ליום העצמאות, הצעתי ליצור מדד חדש: תרומה לאנושות פר-קפיטה. ישראל אינה מובילה בהכנסה לנפש, ואפילו לא בהישגי תלמידים במערכת החינוך. אך נדמה שיש צורך במדד הבודק את התרומה של כל אומה לאנושות - מדד שיבדוק את התרומה של כל מדינה להמצאות מדעיות שתורמות לכלל, לפיתוח תרופות, לחקלאות יעילה, לחיסכון במים, לאיכות הסביבה, לאנרגיה ירוקה וכן הלאה. איסוף נתונים לא שיטתי, כפי שנעשה כאן, יכול להצביע על כך שלישראל יש סיכוי רציני לתפוס מקום גבוה. ייתכן מאוד שאת המקום הראשון.
במקום אחד ישראל מצויה במקום הראשון כבר לא מעט שנים. סקרים גלובליים, כמו למשל זה של ה,BBC- מגלים שדעת הקהל העולמית רואה בישראל את "המדינה המסוכנת ביותר לשלום העולם". פה ושם אנחנו מחליפים מקומות עם איראן וקוריאה הצפונית. תמיד אנחנו בפסגה.
הסתירה המדהימה הזאת - בין ישראל האמיתית, לבין התדמית של ישראל בעולם - היא הרבה יותר ממדאיגה. זה בדיוק הפער בין היהודי בשנות השלושים, כ"מסוכן לאנושות", לבין היהודי האמיתי. לא שישראל צריכה להיות פטורה מביקורת. הרי ישראל מעניקה לעולם גם הצדקות לביקורת. אלא שעדיין אנחנו מצויים במצב של פער מדהים בין ישראל האמיתית, התוססת, החוקרת, המפתחת, התורמת לאנושות, לבין ישראל שמשתקפת מפרסומים עיתונאיים ואקדמיים.
ישראל אינה זקוקה למצעד צבאי. לא טנקים ולא לטילים ארוכי טווח. ישראל זקוקה למצעד של זרעי עגבניות וזנים אחרים, פטנטים מדהימים, פיתוח תרופות והיי-טק ועוד.
לא שזה מה שיפתור כמה מהבעיות הקשות שישראל מצויה בהן. לא שזה מה שירתיע את הגולדסטונים. לא זה מה שצריך למנוע עיתונות קוצפת ונושכת. אלא שהשלילה הפכה אצלנו לעיקר. אנחנו ארץ אוכלת יושביה. אנחנו מאוהבים בהלקאה חיצונית ועצמית. כך שאנחנו זכאים לתמונה קצת יותר הגונה. יש לנו גם על מה להתגאות. הגיע הזמן גם למצעד העגבניות.
Traducción - español LLEGÓ LA HORA DEL DESFILE DE LOS TOMATES
Ben-Dror Yeminí
Existen países que exportan drogas: Afganistán con la protección de los talibán, Líbano con el amparo de Hezbollah. Un kilo de heroína significa unos 50 mil dólares al exportador. Israel, a diferencia de ello, exporta un producto agrícola: semillas de tomate, de un tipo especialmente mejorado. Un kilo cuesta mucho más que oro: 350 mil dólares. Ya no hay que decir: “Vale como el oro en polvo" sino que se debe decir: "Vale como los tomates". No existe en todo el mundo otro país que obtenga esos precios. No se necesitan traficantes ni se precisa fraccionarlo en pequeñas porciones para aumentar los beneficios. Es necesaria una cabeza para descubrir e inventar (nos ubicamos en el tercer lugar mundial en el registro de patentes por persona). Cuando un virus letal dañó los campos fértiles en China (la mayor productora de tomates del mundo, 32 mil millones de toneladas al año), fue la pequeña Israel la que creó un antídoto para el virus, que reconstruyó la producción de la enorme nación.
Israel es mucho más de lo que nos pintan los informes de los medios. Por tanto conviene, dejar a un lado los problemas corrientes, la crisis con Obama, la corrupción del gobierno, los subsidios para la infancia y la construcción en los asentamientos. Esas son las cosas que nos ocupan todos los días del año. Hoy nos es posible alejarnos, por un momento, de los problemas corrientes para concentrarnos en la impresionante creación que tiene lugar aquí y su nombre es: el Estado de Israel.
¿Impresionante creación? Sí. No es un error de escritura. La Israel real está alejada “años luz” de su imagen. Es un país efervescente, desarrollado, gozoso, festivo y en especial, que crea y desarrolla. Si nos detenemos a pensar cómo Israel exporta semillas de tomate, cuyo valor alcanza 16 veces el del oro, se debe recordar que el gasto en concepto de investigación y desarrollo se ubica en el orden del 4,6% de su PBI. Se trata del primero en el mundo, e incluso después de los recortes presupuestarios, Israel continúa siendo el líder. El número de investigadores en relación a la población, es de 6 por cada 1000 (segundo lugar mundial); el porcentaje de investigadores en el sector de negocios es del 2,1% (primer lugar mundial) y el número de artículos científicos en relación al tamaño de la población es de 800 por cada millón (tercer lugar en el mundo).
El Consejo de Investigación Europeo (ERC) es la autoridad que distribuye los más prestigiosos subsidios destinados a científicos investigadores. Hasta el presente, 66 israelíes los obtuvieron (de entre menos de 600 científicos que, en total, accedieron al día de hoy a los subsidios). En relación a su tamaño, Israel es el país líder en el área. Así, por ejemplo, 6 israelíes obtuvieron en 2009 los estipendios (frente a 16 de Gran Bretaña y 12 de Francia); es decir, per cápita, Israel lleva la cabeza. En 2008, una israelí obtuvo el primer lugar en la calificación de científicos que presentaron propuestas. Fue la Doctora Julia Kempe de la Facultad de Ciencias de la Computación de la Universidad de Tel Aviv quien obtuvo el primer lugar en la calificación de los científicos, por sus propuestas presentadas. Un logro meritorio. En Israel hay una Dirección que se ocupa del tema (ISERD), que funciona bajo la supervisión del Ministerio de Ciencia y Tecnología.
Según los datos del Instituto de Información Científica, ISI, que revisa el nivel de los artículos científicos en una lista de áreas, según su calidad (la medida de evaluación es el número de citas en otras publicaciones), Israel se encuentra en el séptimo lugar del mundo (junto a Alemania). Cabe suponer que, en la medición de publicaciones de calidad per cápita, Israel ocupará el primer lugar mundial.
Israel es una de los ocho países de la Tierra que cuentan con la capacidad de enviar naves al espacio. En Israel se desarrolló un método avanzado, capaz de detectar el cáncer en etapas tempranas. En Israel se desplegaron algunos programas tecnológico que hoy lideran el mundo, como la transferencia de voz en Internet (VOIP), el popular programa mundial de funcionamiento de XP, programas antivirus y muchos más. El Disco ON-KEY o pen-drive, es un producto obligatorio en el área de la computación y fue desarrollado, por primera vez, en Israel. ICQ fue desarrollado en Israel, como así también el método de transferencia de mensajes cortos a través del teléfono celular, SMS.
Si retornamos a la agricultura, la producción de leche de la vaca israelí es la más alta del mundo, con un promedio de 12 mil litros de leche al año. Luego viene Estados Unidos en el segundo lugar con 9500 litros y Europa del Oeste en el tercero con 7500 litros por vaca, al año. Su calidad es considerada la mejor del mundo. Es importante, y no solo para Israel. La mayor parte de los logros de Israel se encuentran, precisamente, en el área en la que ayuda a toda la humanidad. Así, por ejemplo, el método de riego por goteo ahorra cantidades enormes de agua al mundo, que tiene cada vez menos líquido vital a su disposición. El método de desalinización del agua desarrollado en Israel es el más ahorrativo de los métodos existentes e Israel es líder mundial en el área. Así también, el desarrollo de nutrientes para el crecimiento del maíz, trigo, garbanzos y papas, que producen cosechas más grandes incluso en regiones sin agua. Por ejemplo, Israel logró aumentar la producción de garbanzo en regiones áridas y llevarlas de 70 Kg. por dúnam (0.1 hectárea) a 200 Kg. Es un enorme aporte para enfrentar el hambre en el mundo.
Hace dos años, en una nota anterior por el “Día de la Independencia”, propuse crear una nueva medición: aporte a la humanidad, per cápita. Israel no es líder en ingreso por habitante ni en los logros de los alumnos en el sistema educativo. Pero pareciera que existe la necesidad de una comprobación que evalúe el aporte de cada país a la humanidad; un baremo que evalúe el aporte de cada Estado a los hallazgos científicos que aportan a todos, al desarrollo de los medicamentos, a una agricultura eficiente, al ahorro en agua, la calidad de vida, energía verde y más aún. Los datos acumulados, aun sin ser sistemáticos, puede dar cuenta de que Israel tiene una gran probabilidad de ocupar un lugar importante y hasta, es muy posible, el primer lugar en dicho ránking.
En un sitio Israel ocupa el primer puesto desde hace no pocos años. Estudios globales, como por ejemplo el llevado a cabo por la BBC, revelan que la opinión pública mundial ve en Israel "el país más peligroso para la paz del mundo". Cada tanto intercambiamos lugares con Irán o Corea del Norte; pero, en esta evaluación, siempre estamos en la cima.
Esta increíble contradicción, entre el Israel verdadero y su imagen en el mundo, es más que preocupante. Es exactamente la brecha entre el judío de los años ´30, considerado entonces "peligroso para la Humanidad" y el judío verdadero. No es que Israel deba estar exento de críticas, y muchas de ellas son justificadas. Aún así, es poco menos que increíble la enorme brecha entre el “Israel real”, efervescente, investigador, desarrollado, que aporta sin cesar a la Humanidad y ese Israel que se refleja a través de las publicaciones periodísticas y académicas.
Israel no requiere un desfile militar. Ni tanques ni misiles de largo alcance. Israel necesita de un desfile de semillas de tomate y otros nutrientes, patentes impensables, desarrollo de medicamentos, alta tecnología y más. No es que eso resolverá algunos de los problemas más difíciles con los que se enfrenta. No es que eso disuadirá a los Goldstones ni impedirá a un periodismo rabioso, pero lo negativo se ha convertido en lo principal. Somos merecedores de una imagen algo más lógica. Tenemos de qué enorgullecernos.
Llegó la hora del desfile de tomates.
More
Less
Experiencia
Años de experiencia: 18 Registrado en ProZ.com: Mar 2008
Translator, lawyer, notary public and diplomat. Full translator in Spanish, Hebrew and English, fluent also in Portuguese, Italian and French. Full available CV upon request
Bio
I have more than a decade of experience in translation as a lawyer, a notary public, a diplomat and a translator. Whilst Spanish is my mother tongue, I am also an Israeli lawyer, a teacher of Hebrew, an Israeli diplomat and an Israeli notary entitled to legalize translations under the Israeli law. I have a Master in Translation Studies from Bar Ilan University in Israel with specialization in Spanish-Hebrew, Hebrew-Spanish in all its variants (magna cum laude). I have also experience in translating English-Hebrew and vice-versa. In most cases I am also capable of translating from Portuguese, Italian and French into Hebrew, Spanish or English (but no vice-versa).
Palabras clave: English, Spanish, Hebrew, legal translator, official translations, lawyer, Israeli notary public
Muestrario